שינוי

Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

בעבר הרחוק, שינוי קרה כשהוא "מוכתב" "מלמעלה", בדרך כלל, במצבי אין בררה.
במצב כשמישהו בעל כוח חזק או גדול מהפרט,  זיהה בו משהו ששרת אותו ודחף אותו לשינוי
או לפעמים קרה אסון שדחף לשינוי
נדיר יותר היה המצב שהפרט מצא בתוכו את היכולת לשנות ואכן יצר או גרם לשינוי.
כשזה קרה, הוא הפך לסמל וגורם להערצה.
הנדירות של השינוי הפכה את השינוי למיתוס שרק האמיצים יכולים ליישמו.

עשרות השנים האחרונות הלכו ושחקו את המרחק בין המיתוס לפרט ופתחו את השער לשינוי.
הפכו את השינוי לנגיש יותר ואפשרי.
הפרט שעושה שינוי הפך להיות השכן, החבר משהו בגדר "גם אני יכול/ה"
גישות ותורות שינוי פותחו, רעיונות, כלים ודרכים הפכו לנגישים יותר ויותר.
יש תחומים שמאופיינים ע"י שינוי כמו אופנה, טכנולוגיה וגם האומנות קיבלה תפנית והפכה נגישה יותר
עם הרבה פחות קודים.
המקום שנשאר בין האחרונים ועם קושי להשתנות הוא הרגש.
ככל שמשהו קרוב יותר ללב או כששינוי נוגע באיזור ההשרדות האנושי קשה יותר להניע שינוי.
הסיבה המרכזית היא תחושת האיום, הפחד לערער את היציבות או הרגלים שתומכים לכאורה בקיום של הפרט.
שינוי – בהגדרתו מבקש הוספת חדש וגריעת ישן.
הצורך לוותר על ישן הוא מרכז הקושי.
לכל פרט יש דברים שקל לו לוותר ואחרים שממש נותנים תחושה שבלתי אפשרי לוותר עליהם.
כמו שנאמר עולה תחושת איום קיומית.
על אחת כמה וכמה במקרה שהישן ממש סותר את החדש.
כאן ממש נוצר מאבק פנימי שמעכב את השינוי.

מודעות למאבק אמנם מקצרת את הדרך אבל אינה מקלה על הקושי לשנות בפועל.
עזיבת הישן מערערת את הנסיון המצטבר עם הישן שעבד ויש הצפה של חוסר ודאות כלפי החדש.

הפתרון למשוואה המורכבת הזו יושב בהפרדה בין
האמונות שלנו  – ל"אני" כלומר לגרעין האני
ההבנה ש

  • אמונות יכולות להיות חולפות ואילו האני נשאר ללא פגע
  • האני הוא הרבה יותר מסך האמונות
  • החוסן והנוכחות של ה"אני" נבנה מעושר של התנסויות
    וגם במצבי חוסר וודאות.

חשוב להבין ששינוי לא יגרע מה"אני", מהגרעין העמוק דבר,  אלא להיפך, יעשיר אותו בצעדי צמיחה חדשים.

עוד בבלוג
שינוי
בחזרה למעלה