תקשור לקבוצה 19.4.2017

Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn
משהו חדש שהתחלתי – תקשור על נושאים כלליים שעולים בקבוצה.
מפגש שני
תודה לתשע הנשים שהסכימו להגיע ולהיות נוכחות בחדש.

מבוא

נשים יקרות, ברכה ותודה על ההסכמה להגיע לפה לעזור ולתמוך – זה לא מובן מאליו. יש משהו ביכולת התמיכה הנשית משהו שנמצא ברמות מאד עמוקות של אישה, שמאפשר לאחרים וכמובן לה לעשות צמיחה, דרך. משהו של עולם האדמה – היכולת בו זמנית להכיל ולתמוך.

לכן הרבה מבנים רוחניים הבנויים על יחד, לא רק על יחד נשי. המבנה האנושי יותר מבנים אחרים זקוק לתמיכה, ה- DNA הרגשי. לכן אין פלא כשעומד להיווצר משהו חדש נדרשת קבוצה של נשים / אנשים להיות חלק מהתהליך הזה. יש אנשים שיש להם נטייה להיות לבד, זה בסדר גמור, במעברים נדרשת יד תומכת שמאפשרת את ההתייצבות, הפיסית, הרגשית והרוחנית. ככל שאדם מאפשר לעצמו להיתמך, הגזע שלו מתחזק למרות שיש נטייה אנושית לחשוב שאם עשיתי לבד אני חזק יותר, זה לא בהכרח ככה.

היהדות מעודדת יחד.

לעיתים במהלך ההתפתחות האנושית יש מתח בין האחד לרבים, הרבה מערכות יחסים קמות ונופלות על היחד-לבד, לא תמיד יש סנכרון בצרכים האלו בין אנשים שונים וכן לא תמיד יש הבנה מה זה אומר יחד לאדם מסוים או לבד לאדם אחד. הרבה אנשים ישפטו יחד מסוים או לבד אחר. חלק מיצירת יחד או לבד שמדויק לכל אדם חשוב להבהיר ולדייק מה זה אומר עבורו לבד או יחד.

בכלל דיוק כנושא בפני עצמו חשוב לתקשורת ליצירת מערכות יחסים שונות. הרבה פעמים יש נפילה עקב חוסר הבנה בדיוק.

הקמה של מבנים חדשים כלשהם דורש יחד. שת"פ יוצר משהו חכם יותר, לא חייב להיות לאורך כל הדרך.
*
נגיעה בנושאים שהועלו ע"י המשתתפות:
הנושא קשור לקהילתיות מיד נראה.

אוטוריטה –  המילה יכולה להילקח לכמה כיוונים והולכת עם המילה שליטה (נושא נוסף שעלה). בטבע קיים סדר, טבעי שנוצר מעצמו. יש היררכיות שלמות, החל מחרקים, צמחים, בע"ח…. יש סדר.

הכאוס התחיל שהאדם הגיע, התחיל לחיות את חייו לבד ואח"כ בקהילה והדחפים והצרכים הפנימיים התחילו להיות חלק מאלו שיוצרים השפעה הכי חזקה על הקהילה ועל על היחיד.

הדחף היה לשלוט, בהתחלה מתוך מקום הישרדותי ובהמשך מתוך דחף, נקודה. דחף לשמו. התמחות או מומחיות בנושא מסוים יצרה אוטוריטה. אנשים באופן טבעי נתנו כבוד למשהו שהייתה לו יכולת, שליטה, בתחום או תחומים מסוימים, כי זה עזר להם להישרדות שלהם – צורך הישרדותי של אדם "חלש" יותר, נתן מקום לי שהייתה לו יכולת שליטה (ידע או כוח, לא משנה). "חלשים" הפכו את המומחים (לא חלש מול חזק אלא זה שאינו יודע מול זה שיודע) ונוצר מצב של מתן אוטוריטה ליודע. נוצרה מערכת יחסים של תלות בין הידע של בעל האוטוריטה לזה שאינו יודע. ככה כל זה התחיל.

בהמשך הרבה פעמים מקומות חלשים שזיהו שהם חלשים הפכו בצורה מלאכותית אוטוריטה (לא תמיד חיובית) וזה אפשר להם לשלוט – ברוב המקרים ממקום של חולשה, לא עוצמה אך לא רק. יש הרבה מבנים של שליטה שנוצרו פעם בגלל שהחלש נתן כוח לחזק והחזק ידע (חזק בידע או כוח כהגנה בפני פולשים זרים למשל) פעם החלש שזיהה את החולשה שלו הפך לאוטוריטה כדי לשמור על עצמו.

זה המקור. עכשו אפשר לקחת את זה לעולם המודרני ולבדוק מבנים של שליטה, בין אם ברמה הפנימית ובין אם במערכות יחסים או פוליטיקה ולשים לב מה הגורם שדוחף שם. האם הוא חלש או עוצמתי (בכוונה יש שימוש במילה עוצמתי ולא חוזק כי חוזק מגיע מצורך בהישרדות),
עוצמה – מקום בו יש יכולת להשפיע ללא צורך בכוח וללא צורך בהפעלת שליטה (שתלטנות).

השפה יודעת להבחין בין המקומות ההישרדותיים לבין המקומות העוצמתיים שלא צריכים מאבק כדי לייצר אוטוריטה. מערכות יחסים שלמות יכולות להיבנות על סמך איך שאדם תופס את עצמו, חלש במובן מסוים, איזה כוח הוא רוצה לקרב לעצמו ואז הוא נותן את האוטוריטה לאדם השני. זה יכול להיות בן-זוג, חבר, מקום עבודה, אפילו צו אופנה.

המפתח לזיהוי מאיזה מקום זה יקרה, חולשה, בתוכה מי אני, זה שמחפש חסות/ ידע/ תמיכה או יוצר לעצמי אוטוריטה. לעיתים כנופיות רחוב, פשע, מגיעים מהמקום החלש ויוצרים יחד כוח כדי לשלוט במצב בו קודם היו חסרי אונים לגמרי…

זה בצורה מאוד רחבה ואולי סכמתית הנושא של אוטוריטה ושליטה.

*

באופן טבעי מגיע הנושא- בטחון והערכה עצמית

בטחון והערכה עצמית אלו שני עולמות נפרדים. המילה בטחון, מגיעה מהעולם ההישרדותי, שאדם צריך בטחון, זה אומר שהוא חש איזו שהיא חולשה והוא יעבור תהליך (פיזי או רגשי / רוחני) כדי לחזק את עצמו או ייעזר בקהילה או אנשים שיעזרו לו, בעצם נוכחותם אתו בהתחברות או שת"פ אתו יעזרו להרגיש בטוח יותר וזה יכול להית בערוץ של תעסוקה או ערוץ של תחושה פנימית.

הערכה העצמית זו התוצאה של התהליך. אדם שהוא חסר בטחון הוא לא ידבר במילים כמו "אני לא מעריך את עצמי" הוא יגיד אני מפחד, קשה לי, רע לי, המילה הערכה עצמית לא בעולם הזה. הערכה עצמית תגיע כתוצאה מתהליך כתוצאה מזה שהוא זיהה מהן האיכויות שיתמכו בתהליך ההתעצמות שלו, בתהליך הצמיחה הגדילה שלו. הערכה עצמית יושבת על תהליך של התפתחות ולא על תהליך של הישרדות. חשוב להבחין בין שני המקומות.

גם אם הערכה עצמית היא פחותה או מצומצמת עדין היא הערכה. כשאדם מתחיל להעריך את עצמו גם אם הוא יגיד שהוא יודע שיש לו מגבלה כזו או אחרת זה מקום תודעתי לא הישרדותי. מקום תודעתי שלומד מה המגבלות ומה היכולות שלו ויש סיכוי שהאדם ידע לפרוץ את המקומות המצומצמים. תהליך של הערכה עצמית יכול גם להיעשות לבד. אם יש זיהוי שאין מספיק ידע בנושא, ניתן לרכוש ספר בנושא. זה מקום לא הישרדותי ויש בסיס וחלק מהתהליך יכול להיעשות לבד.
יש פה הבחנה בין שני נושאים מאד מהותיים גם אם תקראו להם במילים אחרות חשוב להבדיל בין שני המקומות. אחד ממש הישרדותי והשני תהליך התפתחותי, צמיחה. אגב שני העולמות האלו מתחברים הם לא נפרדים לגמרי. השלבים הראשונים הישרדותיים ובהמשך יש אפשרות ובהרבה מקרים זה קורה, מעבר למקום התפתחותי.

*

חשיפה (יש כאן הרבה אפשרויות כמובן)

יש הבדל מהותי מי חושף את מי. האם אני  חושפת את עצמי או משהו אחר חשף אותי. נתייחס ליכולת של האדם לחשוף את עצמו.
בשלבים הישרדותיים של אדם כשהוא נמצא בקהילה הוא מרגיש מוגן ושמור. שלבים אלו הם כמו שלבים של הריון בו התינוק מוגן לגמרי. בסוף התהליך התינוק יוצא לאור, נחשף, לא סתם הוא בוכה בהתחלה.
תהליך של חשיפה יכול להיות מסוכן בין אם הוא נעשה ביוזמתי או ביוזמת משהו אחר, אם אין בשלות לחשיפה. אנשים לא תמיד יידעו האם הם בשלים לחשיפה. לפעמים יפגעו כי היה דחף לחשיפה ללא רציונל ולא שמרו על עצמם.
כדי להיות חשוף נדרש בשלות והערכה מודעת כמה אני יכולה לחשוף את עצמי. אם זה מגיע מבחוץ ויש הערכה עצמית אני יכולה להתמודד טוב יותר מאשר כשאין…

גם אם החשיפה טובה, אם אין הערכה עצמית מדויקת זה יכול לטלטל. נושא של חשיפה דורש הכנה, הדרגתיות, הערכה, ערנות ומודעות מה הדחף לחשיפה (לפעמים דחף הרסני יכול לגרום לחשיפה).

זה גם עובד הפוך, חלק מההתפתחות האישית מבקשת חשיפה, אם נשמור חזק מדי ולא נעריך ולא נדע מתי הזמן לחשוף את מי ומה שאנחנו, יתחיל נמק. זה מקום לא חי. חשיפה לא חייבת להיות על במה. זה יכול לקרות עם משפחה, חברים, קהילה וכו'.

כשמשהו לא נחשף בעיתוי הנכון משהו מתחיל להינמק. (יש המון כיוונים לחשיפה, זה בריא להיחשף אבל צריך שהצמצם יפתח נכון והאור יהיה מדויק… כמו בצילום)

חשיפה מאוזנת שנמצאת על בסיס של הערכה על בסיס ערנות, מודעות והדרגתיות שהולמת את ההתפתחות האישית היא טובה – ונקרא לזה לצאת לאור כי המילה חשיפה היא קצת מאיימת.
נקרא לזה להביע את עצמי, מילים פחות דרמתיות. המילה חשיפה זה כאילו משהו תולש וילון ומשאיר את האדם ערום. לשים לב לשפה. כשאדם יגיד חשפו אותי נבין שקרה לו משהו שלא היה מאוזן עבורו. או אם משהו יגיד שהוא רוצה חשיפה, נבדוק מה הוא רוצה. כמה זמן נדרש כדי להכינו לחשיפה.

*

אהבה

אם יש משהו שיכול לרפא חשיפה זו אהבה. גם אהבה עצמית וגם אהבה מהקהילה. (קהילה זו יכולה להיות גם חברה אחת, כל אחד והצרכים שלו).
העולם נברא בשבילנו בני האדם מתוך אהבה, המוטיבציה לבריאה הייתה אהבה. הערך אהבה הוא לא הערך הבסיסי יש ערכים שעונים על הישרדות. אהבה באה ממקום שהוא אחרי ההישרדות. נכון שאם תינוק נולד ואין אהבה כלפיו הוא לא ישרוד אבל אהבה כערך היא משהו מאד רוחני, כשיש יכולת לאהוב כמה שיותר שונים ממני זה אומר שהמקום הרוחני של אדם כזה הוא מאד גבוה. אהבה זה הריפוי הכי גדול שניתן לתת לכל אחד כולל צמחים וחיות. אהבה מכילה את הכול.
מה זה אומר? נלך לסולם, הדבר הכי בסיסי זה כבוד, כשמשהו מכבד משהו אחר הוא נותן לו מרחב, לא מציק… מכבד, לא חייב לאהוב אבל מכבד.
כשיש כבוד זה עד מקום מסוים, כבוד לא מרפא. כשאדם אוהב (לא רומנטית) יש משהו שהוא מוכן לתת ולקבל, נוצרת השלמה כמו יין ויאנג, עם האדם השני, לא חשוב מה הקרבה ביניהם. כשיש יכולת לאהוב במובן הרוחני זה אומר שהאדם האחר שלם. הוא לא מושלם ורואים זאת אבל זה לא מפריע. כשהאחר חווה וחש שאוהבים אותו למרות "כל פגמיו" יש לו מנוחה בפנים. האהבה מאפשר לאחר לנוח בצורה הכי שלמה שיכולה להיות.
אפשר לדבר על אהבה ללא סוף ובהרבה רבדים בתוכה. אם נלך להגדרה זו "הסכמה לראות את האדם כשלם, כמו שהוא, פיסית, רגשית, רוחנית…על כל הצבעים והגדלים" והתוצאה מנוחה לאדם שנאהב. כמובן שאדם בעל יכולת כזו לאהוב גם אצלו חל ריפוי!
זה מהדהד לשני הכיוונים. מה שיפה בזה שזה אינסופי, ככל שאפשר לאהוב יותר ויותר אנשים שונים כך משהו מתרחב בפנים. ברמת הנשמות זה קורה לגמרי בגלל זה הנשמות נמשכות לאור כי יש קשר הדוק בין אהבה לאור. האור הוא בעצם חלק של אהבה רק חלק אחר, רובד יותר גבוה, שם זה לא נקרא אהבה אלא זה משהו… בעצם הרובד הכי גבוה של אהבה זה אור.
זה מתקשר גם לחשיפה כי כשמשהו מאד אוהב, לנאהב אין מצב של חשיפה. הוא רואה באור מוחלט את האדם השני הכל חשוף לפניו ועדיין יש אהבה. האור זו האהבה המוחלטת (נדיר).
כשיש חתירה להיות במקום שרואה את השלם של כל אחד סביבנו זו התפתחות רוחנית מרגשת שמאד תורמת לקהילה ובכלל. אדם שלוקח כמטרה לאהוב כמה שיותר זו מטרה מדהימה.

*
זוגיות

.. מעבר טבעי לזוגיות. גם פה יש הרחבה. מעניין לראות שזוגיות היא לא רק בין גבר לאישה או זוג אחר, אלא יש משהו בשניים כשניים שהוא מאד חזק ויציב. ברגע שיש ארבע רגליים יחד בצורה מטאפורית ובפועל, המבנה יותר יציב. יש שאיפה פנימית (שוב מתחבר לקהילה כי קהילה ראשונית זו שניים) להיות על ארבע רגליים. יוצר הרמוניה, לא תמיד עובדת ואז קורות פרדות אבל יש אינסטינקט ליצור שניים, זוגות. שלישיות (לא סקס) זה יותר קשה כי יש שם פיתוי לחבירה אוטומטית של שניים בתוך השלוש שלוש זה חוסר הרמוניה.
כוון שיש זוג ברוב המקרים, נוצרת יציבות כזו שיוצרת גזע של עץ שהילדים הם בעצם הענפים והפירות לא משנה כמה הם. הם לא עוד רגלים לשולחן. במשפחה אם הורה אחד צריך לשים לב וער שהילד הראשון יהיה ענף ולא מייצב לגזע. ילד צריך להיות ענף תמיד.
בתוך הזוגיות חשוב לשים לב על איזה דחף היא נבנתה, אם נחזור לנושא של האוטוריטה. אם נוצרה ממקום חלש או עוצמתי. זה בסדר אם נוצר ממקום חלש אבל יש כאן צורך בתהליך שטוב יהיה לעשות כדי לייצב את הגזע. אם המקום החלש נשאר (לא מדובר בתקופה זמנית מנסיבות שונות), רב הכובד של הזוגיות נשען על אדם אחד במקום על שניים וזה שוחק.
יש הרבה היבטים לזוגיות, האם אנחנו נמצאים ממקום של אהבה, האם מאפשרים לאדם להיות שם שלם ולמצוא מנוחה. אולי זה המקום היחיד בו האדם ירגיש שלם ואז ההתפתחות שלו תכנס לתעופה. כי סוף-סוף יש מקום בו מרגיש שלם. גם אם המאפשר לשני להגיש שלם יש פה ריפוי הדדי ונוצרת שותפות שיש לה מקום להתפתח.
יש הרבה היבטים במושגים שהעלתן קודם שקשורים לזוגיות.
יכולה להיות זוגיות שמייצרת חשיפה לא בריאה לאחד מבני הזוג או הסגרות לא בריא לאחד מהם.
יש אינסוף אפשרויות תלוי מה יצר החיבור יציבות ואז יש מקום להתפתחות של שני בני הזוג או לא.
האם הזוגיות זו יצרה את החבר הראשון בקהילה סופסוף או שאני נשארת לבד ועדיין אין שום קהילה. המון אפשרויות. נושא הכבוד מאד חשוב שם עוד לפני אהבה. כשיש כבוד ויש אהבה זה יוצר מערכת מאד חזקה. מערכת שיש לשני בני הזוג אפשרות להתפתחות מדהימה. כי יש כבוד ויש אהבה וזה לא חייב להיות בו זמנית העיתוי הוא אישי.
*
הצלחה עתידית והגשמה
ההסתכלות היא דרך אותן משקפיים של הישרדות ועוצמה. (המון מובנים שוב) לאדם יש צורך הישרדותי להצליח. זה שמצליח הוא זה שחי. יש דחף הישרדותי להצליח (אצל חלק, בלי להיכנס לפסיכולוגיה), המילה עתידית קשורה באופן טבעי כי הצלחה היא תמיד חלק מהסתכלות קדימה. גם אם הצלחתי קודם תמיד אסתכל על ההצלחה הבאה. זו שרשרת של דחף, לעלות בסולם…
אגב זה מתחבר לשליטה כי חלק מהצורך בשליטה זה הצורך להצליח מתי שהוא בעתיד. זה מגדיר את האדם אם יש לו תמונת הצלחה עתידית וכשהוא מצליח בוודאי זה מגדיר אותו.
ניקח את המילה הגשמה – הגשמה זה המקום שממש את הדרך, היעוד והעוצמה של האדם. מה שיפה בהגשמה שהיא מתחילה מרגע הלידה. עצם זה שנולד האדם הוא מגשים את רצון הנשמה לחוות את החיים האלה. אין פה מדדים כי גם מה שנקרא "כישלון", אם מסתכלים עליו ויש למידה ממנו, זה חלק מתהליך ההגשמה בהתבוננות של ZOOMOUT , בפרספקטיבה.
לכן הצלחה היא חלק מתמונה, לעומת הגשמה שהיא תהליך של חיים. בן אדם בטעות נתפס מתוך המקום ההישרדותי של אלפי שנים לצורך להצליח לא לצורך להגשים. הצלחה אמנם היא חלק מהגשמה אבל כשאדם מוכן להתקרב לדיבור בשפה של ההגשמה, ממקום של אהבה וראיית השלם, מקום של ידיעה שהחיים שלו הם לא סתם, שום דבר בחייו הוא לא סתם והגשמה לא צריכה להיות במקום כמותי, הגשמתי קצת או הרבה, אי אפשר לדעת. לפעמים דבר קטן או שנראה קטן ברגע מסוים הוא נחשב גדול ולפעמים דבר שנחווה ברגע גדול הוא זניח על פני זמן. ההסכמה של אדם להיות מי שהוא ממקום אוהב את עצמו קודם כל זו הליכה בתוך היעוד שלו כאדם.
כמובן שיש בזה גם כאב, קושי ועוד וזה גם חלק מההגשמה. חלק מהמסע שהנשמה בחרה לעבור בגלגול הנוכחי. כמובן שיותר כייף להגיד שעכשיו הגשמתי להיות בזנזיבר וזה לגיטימי.. רק האדם עצמו יודע עמוק בתוכו אם הגשים או לא.
המקום של ההגשמה נוגע באושר, באהבה, זה מקום רחב ומספק זה בד"כ מקום פשוט. הרבה פעמים אנשים יגשימו וישמרו את זה לעצמם כי התדר כל כך מזוכך שלא תמיד יש להם צורך לספר.
כן יש איכות בשמיעת הגשמות אחרים בתור השראה זה מאפשר לקבל לגיטימציה ומוטיבציה לעשות דברים שחשבו שלא יוכלו. כשומעים על הצלחה לפעמים נקנא כששומעים על הגשמה נקבל השראה. הגשה זה המקום שהנשמה בחסות הגוף שחי כאן ועכשיו עושה או חווה דבר מה שמתרחש בגשמיות של האדם. זה המקום שהגשמיות והרוחניות מתחברים. אין פה מדידה או סרגלים.

*

תקשור

הפורמט של היום לתקשור זו היכולת לחוות את הרוחניות בגובה העיניים. היכולת להוות צינור של ידע או אנרגיה שחיצוניים לנו שנמצאים מחוץ לגשמיות שלנו. וזה קורה כאשר האדם מאוזן פיסית ורגשית ואז הרוח חופשיה לנוע. לכל אדם יש את ההדרכה שלו ואז אם הוא רוצה לקבל מידע לגבי עצמו יקבל  מההדרכה שלו. לגבי תשובות על אחרים כשיש הסכמה לקבל תשובה, התשובה תגיע דרך ההדרכה שלהם.
תשובות רחבות יותר הן שילוב של ידע של המדריכים שלי ושלכן הורידו. כשיש קבוצת אנשים הורדת הידע יותר פשוטה. (ספריה עם הרבה ספרנים).
תקשור אפשרי ושונה מאדם לאדם, תלוי בייעוד ובגוף הפיסי כלומר תלוי ביכולות החושיות- ויזואליות, שמיעה, תחושה וכו'…
הידע עובר דרך החושים, האנרגיה עוברת בצינור פחות תלויה בחושים, תלויה יותר בייעוד.
הידע שמגיע בתקשור קשורה לחוזה אישי של מוביל המידע (המתקשר) תלויה במה שהוא רוצה להעביר בגבולות שהוא שם לפעמים במודע לפעמים לא. זה יכול להתפתח תלוי בהסכמה הפנימית להיות בהקשבה ללא ודאות.

תודה רבה למשתתפות

עוד מאמרים
תקשור לקבוצה

תגובות


  1. המפגש היה מדויק ועסק בנושאים שונים שכולם נגעו בול נתנו חומר למחשבה ודיוק
    מפגש בו העלית תוכן רוחני ברמה מאוד גבוהה

  2. היה מפגש מרתק, מרגש ונוגע!תודה ענת!

  3. היה עוצמתי מאוד. תודה לך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

בחזרה למעלה